השעמום והבדידות עם תינוק לבד בבית: את לא היחידה

השעה שתיים אחר הצהריים, התינוק סוף סוף נרדם על הידיים שלך בדיוק כשהתחלת להתרגל לזה שהוא ער, ואת יושבת בסלון עם עוד יום שלם מולך ואף נפש חיה מלבד תינוק שעדיין לא יודע להגיד "בואי נדבר". אם ההרגשה הזאת מוכרת לך - שעמום מוזר, געגוע לשיחה של ממש, תחושה שהעולם ממשיך בלעדיך בזמן שאת תקועה בין האכלה להחתלה - את בהחלט לא לבד בזה. רחוק מזה.

למה זה קורה כמעט לכל אמא טרייה

לפני הלידה היה לך יום עבודה, קולגות, הפסקת קפה, אולי אפילו מישהו שהתלונן איתך על הבוס. עכשיו יש לך משמרת של 24 שעות עם בוס קטן שלא יודע להגיד תודה (עדיין) ולא ממש מתעניין בדעתך על הפרק האחרון בסדרה. המעבר הזה מחיים מלאי אנשים וגירויים לימים שסובבים סביב תינוק אחד הוא דרמטי, וגם אם בחרת בו באהבה - הוא עדיין שינוי ענק. תוסיפי לזה עייפות, ימים בפיג'מה, ולפעמים שבוע שלם בלי לצאת מהבית מעבר לטיפת חלב - וההרגשה שמשהו חסר היא תגובה הגיונית לגמרי, לא תקלה.

זה לא אומר שמשהו לא בסדר אצלך

חשוב להגיד את זה בפה מלא: הבדידות הזאת לא אומרת שאת לא אוהבת מספיק, לא נהנית מהתינוק, או "לא יודעת להעריך את הרגע". אפשר לאהוב את התינוק בטירוף ועדיין להתגעגע לשיחה עם מבוגר. שני הדברים גרים יחד באותו לב בלי סתירה. אם ההרגשה נמשכת לאורך זמן, מלווה בעצב כבד, חוסר עניין בדברים, או מחשבות שמדאיגות אותך - זה כבר שווה שיחה עם רופאה, אחות טיפת חלב או יועצת, כי לפעמים מה שמרגיש כמו "סתם בדידות" הוא בעצם משהו שכדאי לטפל בו, ואין בזה שום בושה.

כמה דברים שעוזרים ברגע עצמו

• לצאת מהבית גם ליעד קטן. לא חייבים תוכנית - גם הליכה עד המכולת עם העגלה שוברת את המעגל.
• לתאם "חלון שיחה" קבוע. שיחת טלפון או וידאו עם חברה או עם אמא, אפילו באותה שעה כל יום, נותנת נקודת עוגן שאפשר לצפות לה.
• להשאיר את הטלפון קרוב, לא כדי לגלול, אלא כדי לענות כשמישהו כותב. לפעמים אנחנו כל כך שקועות בשגרה שאנחנו שוכחות ליזום קשר, ואז גם שוכחות להשיב.
• לא לשפוט את עצמך על הימים שבהם פשוט אין כוח לכלום. גם "היום שרדתי" הוא הישג.
• לחפש עוד אמא באותו שלב. לפעמים הפתרון הכי טוב הוא לא "לצאת מהבית" אלא למצוא מישהי שנמצאת בדיוק באותו בית, מרגישה בדיוק אותו דבר, ומוכנה להתכתב איתך ברגע הזה.

כשמרגישים ככה, לפעמים הכי עוזר לדעת שיש עוד מישהי שעכשיו, באותו רגע, מרגישה בדיוק אותו דבר. מצטרפים לקבוצת הווטסאפ של אמא בסדר - מקום קטן ותומך, בלי שיפוטיות.

איפה עוד למצוא תמיכה

תחנת טיפת חלב היא כתובת טובה לא רק לשקילות - אפשר ומומלץ לשתף שם גם איך את מרגישה נפשית, וזה חלק לגיטימי מהטיפול. משרד הבריאות מרחיב על כך בעמוד משכב לידה - מצב רגשי ופיזי, כולל מתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית.

וכמובן - לא צריך לעשות את זה לבד. אם עוד לא קראת, יש כאן גם כתבה על טיפול עצמי אחרי לידה ואיך לבקש עזרה בלי אשמה, ובתוך קהילת אמא בסדר יש אימהות אחרות שבדיוק עכשיו מחפשות את אותה שיחה שאת מחפשת.

הבדידות הזאת לא תמיד נעלמת ביום אחד, אבל היא גם לא תישאר ככה לנצח. עוד קצת - התינוק יגדל, השגרה תשתנה, ואת תמצאי את הקצב שלך. עד אז, מותר לך להתגעגע לחיים הישנים ולאהוב את החדשים בו זמנית. זה לא סתירה, זו פשוט אימהות.

יש לך שאלה? הצטרפי לקהילה של אמא בסדר.